פרשת אחרי מות – קדושים   - פרשת אחרי מות – קדושים
הרב אלישע וולפין, רב הקהילה המסורתית בזכרון יעקב ורכז תכנית מנהיגות חינוכית בקרן תל"י.

פרשיות אחרי מות וקדושים הן הפרשיות השישית והשביעית בספר ויקרא. סמלי הוא שדווקא פרשת קדושים היא הפרשה השביעית בספר.

 

תקציר הפרשיות: בפרשת אחרי מות מזהיר הקב"ה את אהרון לאחר מות שני בניו, לגבי כללי הכניסה אל קודש הקודשים בכלל וביום הכיפורים בפרט. מתוארת מצוות שני השעירים (העיזים) של יום הכיפורים, מפורטים איסורי אכילת דם החיה והטריפה, וניתנת רשימת היחסים המיניים האסורים שהיו נהוגים במצרים ובקרב עמי כנען. בפרשת קדושים, עם ישראל מצווה להיות קדוש כי הקב"ה קדוש. מפורטות בה הלכות ידועות ונשגבות העוסקות ביחסים שבין האדם לחברו, ובמיוחד היחס כלפי החוליות החלשות והפגיעות יותר בחברה. אחד משיאי הפרשה הוא הציווי: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".

 

שתי הפרשיות הללו מניחות לפנינו את המתכון לחיי קדושה. כבר ממבט ראשון נראה שבמהותה הקדושה הינה היכולת של האדם לומר לעצמו "לא". קדושה היא סוג של התנגדות! התנגדות לאינרציה, התנגדות לפן החייתי הנמוך שבנו, התנגדות ליצר הנקמנות, הכעס והתחרותיות, התנגדות לרצון להיבנות על חשבונו של החלש והתנגדות לאכילה אוטומאטית ולא מובחנת. להתנגדות זו קראו חז"ל "גדר" או "סייג". על האדם לגדר את חייו, לשים לעצמו סייגים.

 

פרשת אחרי מות נפתחת בהוראה לאהרון "אל יבוא בכל עת אל הקודש". וזאת, סוף סוף, תשובתו של הקב"ה למותם המסתורי של בני אהרון לאחר שהביאו אש זרה. ייתכן שהאש הזרה הייתה להיטות יתר לבוא אל הקודש, כלומר היעדר גבולות והיעדר משמעת עצמית. בואו אל הקודש לאט, אומר לנו השם, בואו מוכנים, נקיים, טהורי לבב, שקולים ומאוזנים.

 

רבן שמעון בן גמליאל, במדרש ספרא על פרשת קדושים (י: י"א), אומר: "לא יאמר אדם אי אפשי [אינני רוצה] לאכול בשר בחלב... אי אפשי לבוא על הערווה [אינני רוצה לקיים יחסי מין אסורים], אלא [יאמר] אפשי [אני דווקא כן רוצה], ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי [שלא]". אם היינו חיים בימי הביניים, ברעיון זה לא היה כל חידוש. חירותו של האדם הוגבל על ידי אין ספור חוקים דתיים וחברתיים. האתוס המערבי המודרני הפך את הקערה על פיה. היום האושר טמון במילה "כן".

 

במתכון הקדושה שלפנינו טמון סוד גדול מאוד. גבולות הם הדרך להעצמת החיות המפעמת בתוכנו. האיסור על אכילת הדם מלמד: הנפש, חיותו של האדם, נמצאת בדם. זרם הדם מביא את הנפש ואת החיות לכל תא ותא בגופנו. דמו בנפשכם צינור גינה. כשאנו רוצים להגביר את עוצמת הזרם בכדי להגיע לשיח מרוחק (והברז כבר פתוח עד הסוף) אנו מצמצמים את הפיה של הצינור ומיד המים ניתזים ביתר עוצמה ולמרחק גדול יותר. דווקא צמצום והגבלה מגבירים את הזרימה! על פי קבלת האר"י, כשהבורא ברא את העולם הוא צמצם את עצמו, שם לעצמו סייג, גדר! מכאן ש"קדושים תהיו כי קדוש אנכי ה' אלוהיכם" משול ל"צמצמו את עצמכם כפי שאני צמצמתי את עצמי כשבראתי אתכם".

 

מתוך תהליך הצמצום נברא העולם, אשר לתוכו זורם כל העת האור האלוהי המחייה. ללא צמצום, האור האלוהי האין סופי היה מכלה את העולם. כך גם בחיינו – ללא צמצום עצמנו (אל תוך עצמנו), ויצירת, גבולות, החיות שבנו מתפזרת ונעלמת לה, ומותירה אותנו מותשים ומרוקנים.

אם רק נאט מעט את זרם חיינו, נצמצם ונגביל את שטף דיבורנו, נשקיט את עוצמת קולנו, נחשוב ונהסס קצת יותר ונעדן את הילוכנו, אולי אז נוכל לבוא בלאט אל הקודש.


עיון ודיון
ד"ר אלכסנדר אבן-חן

"וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ: וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם.  כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ.  וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כה).

1. מה הכוונה במלים- " וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ"? וכי לא היה צריך להיות כתוב שאלהים הוא אשר מעניש את העם אל חטאותיו?

2. האם מדובר על עונש שהעם מביא על עצמו?

3. האם עולה מפסוקים אלה שהקשר בין עם ישראל לארץ ישראל הוא קשר על תנאי, ואם עם ישראל מפר את התנאי הקשר מתבטל?

4. איזה סוג של טומאה או של תועבות עלול למוטט את עם ישראל? האם מדובר כאן בטומאת עבודה זרה או פולחן אלילי, או שמא בטומאה בתחום המוסר?

5. האם גורלו של עם ישראל עלול להיות כגורלם של העמים שישבו לפניו בארץ ישראל?

6. האם משתמע מפסוקים אלה שאם הגויים שישבו בארץ לא היו חוטאים, כי אז הארץ לא היתה ניתנת לעם ישראל?

בפרושו לתורה, טוען הרב שמשון רפאל הירש:

"אכן טומאת התושבים מביאה טומאה גם לארץ...והשחתת הדרך של מין האדם גוררת את כל חי לאותה השחתת דרך, והכל יאבד באובדן האדם, שהשחית את דרכו על הארץ. הנה זה היחס שבין התנהגותו המוסרית של האדם לבין כדור הארץ בכללו".

1. האם ראויים אנו לאחריות כל כך גדולה?

2. האם תָּקִא הָאָרֶץ גם אותנו?

 
פרשת האזינו  
ואתחנן - טו באב  
דברים - שבת חזון  
מטות מסעי  
פרשת בלק  
קרח  
בהעלתך  
פרשת נשא  
פרשת בחוקותי  
פרשת בהר  
פרשת אמור  
שמיני  
פסח  
מטות  
אחרי מות  
פרשת האזינו-שבת שובה  
שבת יום הכיפורים  
ויחי  
מסעי  
ויקרא  
פרשת וארא  
פרשת יתרו  
פרשת משפטים  
מצרע  
פרשת כי תישא  
תזריע  
וישלח  
פרשת ויקהל פקודי   
פרשת פנחס  
וישב  
ויצא  
תזריע מצורע  
פקודי - "שבת שקלים"  
קדושים  
פרשת שבת שובה  
שבת חול המועד פסח  
שבת הגדול  
ראש השנה  
פרשת שבת הגדול  
תצווה  
בא  
נח  
ניצבים  
Ki Tavo  
ראה  
עקב  
במדבר  
פרשת מצרע  
פרשת פקודי  
פרשת ויקהל  
פרשת תרומה  
פרשת יום כיפור  
פרשת שלח  
פרשת בהר-בחוקותי  
פרשת אחרי מות-קדושים  
פרשת תולדות  
שמחת תורה   
פרשת אחרי מות – קדושים  
פרשת מטות-מסעי  
פרשת חקת  
פרשת שלח לך  
פרשת נשא ושבועות  
 
בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר | רח' אברהם גרנות 4 | ת.ד: 16080 | ירושלים 91160
P.O. Box 16080 | 4 Avraham Granot Street | Jerusalem 91160 Israel
דואר אלקטרוני: rabschool@schechter.org.il
טלפון: 7800-600 (972-74)  | פקס: 6790840 (972-2)


   Site Created & Developed by - STUDIO KARAMEL