"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר" (שמות טו, כב). צורת הפועל בפסוק זה יוצאת דופן. כפי שמציין פרופ' מנשה הראל בפרוש, היינו מצפים שיהיה כתוב: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (עולם התנ"ך, שמות, 100) או ניסוח דומה ולא "וַיַּסַּע". כמצופה, בקשו חז"ל להסביר ולדרוש את הפסוק בדרכים שונות אשר המשותף להן הוא סרובם של בני ישראל להמשיך בדרכם במדבר. 

כך, מדרש אחד מסביר שאת הפועל "וַיַּסַּע" יש לפרש על-פי ממשמעותו בתהילים עח, נב: "וַיַּסַּע כַּצֹּאן עַמּוֹ וַיְנַהֲגֵם כַּעֵדֶר בַּמִּדְבָּר", ואם כך: "ויסע כצאן עמו. למה כצאן? אלא מה הצאן מתפזרה והרועה מכנסה, כך היו ישראל במדבר מתלחמין ובוכים ומתרעמים בכל שעה" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן טו).

מדרש אחר מציע סיבה אחרת לצורך להכריח את בני ישראל להמשיך בדרכם לסיני:

מהו ויסע משה? שהסיען בעל כרחן, שלא בטובתן. כיצד? אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים, יצא פרעה לרדוף אותם בכל אותם האוכלוסין, שנאמר "ויקח שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז), מה עשה? עמד וקישט כל אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות, כשבאו לים וטבען הקב"ה, היו צפין על שפת הים כל אותן האבנים טובות ומרגליות והיו מושלכים, והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהם ולא היו מבקשים לזוז משם. כיון שראה משה כך, אמר להם מה אתם סבורים, שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות? עמד והסיען בעל כרחן (מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן טז).

רש" מאמץ מדרש זה בפרושו לפסוק בכתבו: "ויסע משה - הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים".

גם תרגומי התורה לאנגלית מנסים להתמודד עם הפועל יוצא הדופן. כך, לדוגמא, ה-King James Version, אשר פורסם לפני 400 שנה, בשנת 1611, הציע: “So Moses brought Israel from the Red Sea” , ואילו ה- Revised Standard Version אשר פורסם באה ה-20 הציע: “Then Moses led Israel onward from the Red Sea” . לעומת אלה, התרגום של ה- Jewish Publication Society  ביקש לשים דגש חזק יותר על הייחודיות של הפועל כפי שהבינו חז"ל: “Then Moses caused Israel to set out from the Sea of Reeds”  ופרופ' אורי אלטר אף הגדיל לעשות ותרגם: “And Moses made the Israelites journey onward from the Sea of Reeds” .

1.     מכל הפרושים עולה שהפועל "וַיַּסַּע" מלמד שהיה על משה לגרום לבני ישראל לעזוב את ים סוף במידה זו או אחרת של כח, כאשר כל פרוש או תרגום יוצא מתוך הנחה אחרת. האם יש להבין את הפסוק כמלמד שבני ישראל רצו להשאר במקום או שמא לא רצו בני ישראל לעזוב או להמשיך הלאה?  מה ההנחה בבסיס המדרש הראשון לעומת ההנחה בבסיס המדרש השני?

2.     למה יבקשו בני ישראל להשאר ליד ים סוף? האם היה הדבר קשור במה שראו שם או האם הצורך להכריח אתם להמשיך במסעם נבע מהיותם עבדים משוחררים?

3.     האם נכון לנסות ללמוד את משמעות הפועל "וַיַּסַּע" משמושו המאוחר יותר בפסוק בתהילים בו המשורר משתמש ביודעין במלה בבואו לתאר, לפרש ולבקר את התנהגות בני ישראל במדבר?

4.     מה ביקש המדרש ללמד אודות בני ישראל ומצבם הרוחני דרך הסיפור אודות האבנים הטובות אשר עלו מהים?