 |
|
|
|
|
בפרשת כי תשא מתרחש חטא עגל הזהב. אך מקריאת כל הפרשה, לא ברור במה חטאו בני ישראל. מה היא עבודה זרה?
על-פני הדברים, התשובה פשוטה. אהרון יוצר "עגל מסכה" והעם מכריז: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד). לכאורה, החטא ברור. העם האמין שאותו פסל היה אלוהים – עבודת אלילים פשוטו כמשמעו. אך, כפי שמאיר רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, 1080 – 1158): "וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלם ממצרים?" ברור מפשוטו של מקרא שבני ישראל לא האמינו שהפסל הוא אלוהים ממש. אלא מה? "אלא כל עובדי עבודה זרה יודעים שאלהינו שבשמים ברא את העולם. אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים אלה אלהיך ישראל אשר העלוך. כלומר, רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו." לפי הרשב"ם, עובד אלילים איננו מאמין שהפסל הוא אלוהים, אלא מאמין שהאלוהים – שיש לו קיום עצמאי – ממלא את הפסל ברוחו ושוכן בו.
אכן, כפי שמסביר פרופ' אורי אלטר, "הדמות המוזהבת נתפשה ככסא הארצי או הבמה של האלוהים (יחיד או רבים), ומילא את אותו התפקיד של הכרובים שמעל לארון. עגל הזהב הוא מין אנטי-משכן או אנטי-ארון, המיועד לאותה מטרה של השכנת האלוהות בקרב העם, אך הנעשית בדרך אסורה" (The Five Books of Moses: A Translation with Commentary, 494).
אך אם הבננו עד כה שמהותה של עבודה זרה קשורה בעשיית פסל, דעה זו נסתרת בהפטרה בה קוראים אנו אודות אליהו הנביא ונביאי הבעל. מקריאת ההפטרה ברור שאין המדובר שם בסגידה לפסלים, אלא נביאי הבעל מתפללים לאלוהים בלתי נראה בעל קיום עצמאי. אם כך, לא נראה שהמאפין המרכזי של עבודה זרה היא האמונה שהפסל הוא האל, ולא האמונה שהאל שוכן בפסל או במקום מסוים, וגם לא בהקרבה לפסל, שהרי אפשר לעבוד את ה' השוכן במשכן, ואפשר לעבוד עבודה זרה גם בהקרבה לאל מופשט.
1. במה שונה העגל מהמשכן עליו נאמר "כְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד)? במה שונה העגל מארון הברית או מהכרובים?
2. במדרש מוצאים אנו אמירות מעניינות ומטרידות אודות היחס של בני ישראל לעגל הזהב: "רבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בן יעקב אחד מהם היה אומר כ"ט [29] יום היו ישראל מושלמין, וחד מנהון [אחד מהם] היה אומר י"א [11] יום היו ישראל מושלמין, ותרויהון מחד קרא [ושניהם לומדים מאותו פסוק] שנאמר 'אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב וגו'' (דברים א, ב). אחד מהן אומר מהו י"א? אמר להם משה, לא כ"ט יום הייתם מושלמין לאלהים וי"א אחרונים הייתם מתחשבין האיך לעשות את העגל, שנאמר 'אחד עשר יום'. וחבירו אומר, אחד עשר יום היו מושלמים לאלהים וכ"ט היו מתחשבין האיך לעשות את העגל. ר' שמעון בן חלפתא אומר, יום אחד היו מושלמין שנאמר: 'יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' (דברים ד, י). ר' מאיר אומר, לא כדברי אלו ולא כדברי אלו, אלא אפילו בשעה שהיו אומרים 'כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' (שמות כד, ז) היו אומרים בפיהם אחד ובלבם אחד" (במדבר רבה (וילנא) פרשה ז). ברור שחז"ל מוציאים את הפסוקים מהקשרם, אך מה מבקשים הם ללמדנו אודות מהותה של עבודה זרה בבואם לומר שגם בו בעת שהתרחשו נסים לעיניהם, תכננו בני ישראל את עגל הזהב?
3. במדרש אחר קוראים אנו: "אמר ר' שמואל בר נחמן, את מוצא ביום שירד המן לישראל בו ביום עבדו ישראל עבודה זרה, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לעבודה זרה שלהם, הד"ה [הוא דאמר הכתוב] דכתיב 'וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי' (יחזקאל טז, יט)" (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא י - עשר תעשר). מה מבקש ר' שמואל בר נחמן ללמדנו אודות טבעה של עבודה זרה ואודות טבע האדם באומרו שבני ישראל הקריבו מהמן לעגל הזהב?
4. מה ניתן ללמוד מדברי חז"ל אודות היחס בין התפישה האינטלקטואלית של האדם ויצריו האמוציונליים?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
עורך ראשי:הרב אבינעם שרון
להתכתבות על הרעיונות המובעים בעיוני שבת, להארות ולתרומות אנא צרו קשר בדוא"ל: rabschool@schechter.org.il
|
|
 |
|
|
|
